אז הפעם הצטרפתי למשחה מים פתוחים באילת, בניצוחה של הדר בן דרור האגדית,
סגרתי מעגל עם המאמנת שאימנה אותי אי שם בגיל 16
זה היה משחה חברתי ולא תחרותי, עם חוויה מדהימה. חלק מהשחיינים שחו כ־9 ק"מ,
מהאזור של הרויאל ביץ' ועד מלון הנסיכה, וחלק הצטרפו בערך באמצע.
אני רציתי לחוות הפעם את שני העולמות: גם את התזונה על הסירה וגם את השחייה עצמה
כבר שנים שהדר והצוות שלה דואגים לשחיינים לפי ההנחיות שלי לתזונה בשחייה למרחקים ארוכים ובאירועי סבולת בכלל.
מתחילים בבוקר עם קפה או תה ומשהו קטן, עוגייה, או רבע פיתה עם טחינה,
סילאן ודבש. רוב השחיינים הבוקר הסתפקו בקפה בלבד
בהמשך, במהלך המשחה, היו עצירות שתייה ו"האכלות" של: מים, משקה איזוטוני,
בננה, תמרים, ג'לים ורבעי פיתה עם טחינה, סילאן ודבש.
היו גם בייגלה ותפוח אדמה עם מעט מלח (אופציה מצוינת ומוכחת מחקרית, עם זאת היום הם פחות נאכלו
ועבדכם הנאמן? בשלב מסוים קפצתי למים ושחיתי מריף הדולפינים ועד מלון הנסיכה,
בערך 4.5 ק"מ, כדי לחוות גם את הצד הרטוב, המלוח והפחות תיאורטי של הסיפור
מה אני לוקח מזה? במשחה שאינו תחרותי יש יתרון עצום לסיים עם אנרגיה,
ולא להגיע מרוקנים פיזית ומנטלית. נכון, כנראה שאפשר אולי לסיים גם בלי לאכול.
אפשר אולי אפילו להסתפק במים. אבל מניסיון העבר זה פשוט מיותר,
ובטח לא הדרך החכמה יותר לעשות את זה
התזונה במהלך הדרך יכולה לעשות הבדל גדול בחוויה,
באנרגיה ובאיך שמסיימים
למי שרוצה ללמוד עוד על תזונה ותזונת ספורט,
אני פותח בקרוב קורס חדש,
זה קורס פרונטלי חד פעמי, ולכן מספר המקומות מוגבל.
מי שרוצה להציץ בפרטים ולהצטרף, מוזמנים ללינק:
ניר שניידר,
תזונאי ספורט.