שנים אני אומר את המשפט הזה.
ואנסה להסביר למה.
אחרי יותר מ־20 שנה של עבודה עם אנשים,
אני רואה שוב ושוב תופעה מעניינת:
אצל לא מעט אנשים הבעיה היא לאו דווקא ארוחת הבוקר או הצהריים.
האתגר האמיתי מתחיל בערב.
במהלך היום אנחנו עסוקים. עובדים, רצים, מסיעים, מתאמנים, מתפקדים.
ובמקביל אנחנו גם צוברים: לחץ, עייפות, כעסים, תסכולים, מחשבות, רגשות.
ואז מגיע הערב.
פתאום יש שקט.
וזה בדיוק הזמן שבו אנחנו מחפשים קצת לפרוק. סוג של הארקה.
ולמה אוכל הוא "הפשע המושלם"?
כי הוא שם.
הוא זמין.
הוא יחסית זול.
הוא חוקי.
הוא לא דורש מאיתנו כמעט כלום.
והכי חשוב – לכמה דקות הוא באמת עושה לנו טוב.
ולכן לפעמים הבעיה היא בכלל לא רעב.
אנחנו פשוט צריכים משהו שיסמן למוח:
נגמר היום. עכשיו מגיע לי.
ברור שאפשר להגיד: תעשו אימון, תקראו ספר, לכו לישון מוקדם יותר.
אבל החיים קצת יותר מורכבים מזה.
לפעמים כבר התאמנו.
לפעמים אנחנו מותשים.
ולפעמים ב־22:30 בלילה הדבר האחרון שמתחשק לנו זה לעשות "עוד משהו בריא".
אז מה הפתרון?
הלוואי שהיה לי פתרון מושלם.
אבל אולי השלב הראשון הוא בכלל להבין שלא כל
פעם שאנחנו פותחים את המקרר בערב- אנחנו באמת רעבים.
לפעמים אנחנו פשוט מחפשים דרך לסגור את היום.
וזה כבר משהו ששווה לחשוב עליו.
בקורס הקרוב שלי לתזונת ספורט נדבר גם על הצד הזה של התזונה, על הפסיכולוגיה של שינוי, על הרגלים ועל המחשבות שמאחורי האכילה שלנו.
מי שזה מעניין אותו ורוצה להעמיק, מוזמן להצטרף: https://bit.ly/4AvhBFo
ניר שניידר,
תזונאי ספורט.